פרופ׳ אדוין סרוסי | ראשיתה (ואחריתה) של המוזיקה | התחלות בתרבות

הרצאתו של פרופ׳ אדוין סרוסי, חבר האקדמיה, מהאוניברסיטה העברית בירושלים "ראשיתה (ואחריתה) של המוזיקה", במפגש השני בסדרת המפגשים "בשערי האקדמיה" העוסקת בשנת תשפ"ו בנושא "התחלות"
התחלות בתרבות
האירוע התקיים ב-7 בינואר 2026 בבית האקדמיה בירושלים וכן בשידור חי באתר האקדמיה וביוטיוב
עוד באירוע:
הרצאתו של פרופ׳ נתן וסרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים "אסימונים וסימנים, 3Dו-2D: על ראשית הכתב במסופוטמיה הקדומה"
יושב ראש ובן שיח: פרופ׳ יגאל שוורץ, חבר האקדמיה, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב

לפרטים נוספים: https://academy.ac.il/Index/Entry.asp...

תקציר ההרצאה - ראשיתה (ואחריתה?) של המוזיקה

חיינו מוקפים במוזיקה, בין אם בהאזנה פעילה – במופע פומבי, בנסיעה ברכב או באינטימיות של אוזניות המחוברות לטלפון הנייד – ובין אם בהאזנה סבילה, במעלית, בסופר או אצל רופא השיניים. אך האם עצרנו לשאול כיצד פיתח המין האנושי את התופעה המופלאה הקרויה מוזיקה? האם מוזיקה היא יכולת מולדת או נרכשת? האם היא נחלת הומו ספיאנס בלבד, או שמא מינים אחרים שותפים לה?
בהנחה שמוזיקה היא תופעה אוניברסלית בקרב כל בני האדם, האם קיים מכנה משותף לכל תרבויות המוזיקה המוכרות לנו? האם היה "מפץ גדול" מוזיקלי בראשית האנושות, שממנו התפצלו תרבויות מוזיקליות כה שונות זו מזו? האם השפה, עוד תופעה המבוססת על קול, והמוזיקה נולדו מאותו שורש, או שמדובר בתופעות נפרדות? ובעצם, מהן גבולותיו של המושג "מוזיקה"?
בשאלות הללו מתחבטים לא רק אתנומוזיקולוגים, אלא גם חוקרי ביולוגיה, מוח, קוגניציה, בלשנות, אנתרופולוגיה ופילוסופיה. בהרצאה נידונו כמה מן התיאוריות המדעיות המרכזיות המבקשות להשיב על חלק מן השאלות הללו (ספוילר: תשובות מוחלטות עדיין אינן בנמצא!) וכן היתה התבוננות קצרה על עתיד המוזיקה בעידן הבינה המלאכותית.

אדוין סרוסי הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית ומופקד על הקתדרה למוסיקולוגיה ע"ש עמנואל אלכסנדר. הוא גם עמית מחקר אורח בדארת'מוט קולג'. הוא נולד במונטווידאו, אורוגואי, שם החל את לימודיו במוסיקה (כינור והלחנה). בשנת 1972 עלה לארץ ובה סיים תואר ראשון ושני במוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית. התואר השלישי השלים בשנת 1987 באוניברסיטה של קליפורניה, לוס אנג'לס (UCLA) והצטרף
לסגל של המחלקה למוסיקה באוניברסיטת בר-אילן וניהל אותה (1999-1995). בשנת 2000 הצטרף לסגל המרצים של החוג למוסיקולוגיה בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית, והופקד בה על ניהול המרכז לחקר המוסיקה היהודית ועל הקמת בית הספר לאומנויות (כיום המכון לאומנויות). במקביל להוראה ולמחקר בישראל הוא היה מרצה
אורח ועמית מחר באוניברסיטת בינגהמטון, קליפורניה, מוסקבה, אנאהואק, בואנוס איירס, ההרווארד, בית הספר למוסיקה של ניו אינגלנד, בוסטון, שיקגו, פנסילבניה וייל.
בשנת 2007 התמנה לעמית מחקר אורח במדעי יהדות בדארת'מוט קולג'.
מחקריו מתמקדים בתרבויות המוזיקליות הדתיות והחילוניות של הים התיכון והמזרח התיכון, ביחסי גומלין בין תרבויות יהודיות ואסלאמיות (במיוחד בסוגות של מוזיקת אמנות), בשירה בלדינו ובמוזיקה הפופולרית בישראל. במסגרת נושאים אלו הוא חוקר תהליכים של הכלאה, לאומיות וטרנס-לאומיות בהקשרים ספציפיים כגון האימפריה העות'מאנית, ואת ההבניה של זהויות היהודיות באמצעות מוזיקה במקומות שונים ובתקופות שונות כגון מרוקו ואלג'יריה הקולוניאלית, האימפריה הגרמנית השנייה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, היישוב הציוני בארץ ישראל והפזורה דוברת לדינו.
מחקריו מדגישים את הסוכנות של יחידים בעיצוב התרבות העממית והפופולרית, רשתות חברתיות ותהליכי ההתקבלות, הקאנוניזציה והצריכה ביצירת תרבויות מוזיקליות. הוא פרסם רבות בנושאים אלו. בנוסף, הקים ועורך את סדרת יובל מוזיקה ועורך סדרת התקליטורים המוערכת, האנתולוגיה של מסורות מוזיקה בישראל. כמו כן הוא מכהן
כחבר מערכת במספר כתבי עת יוקרתיים בארץ (פעמים) ובחו"ל (כגון ה- Jewish Quarterly Review). מלבד פעילותו האקדמית הוא פעיל בסצנת המוזיקה בארץ ובחו"ל בתפקידים מגוונים, כגון יועץ לפסטיבלי מוזיקה, חבר בוועדות ממלכתיות הקשורות למוזיקה ולאמנויות ומפיק תוכניות מוזיקה. בעבר ייצג את ישראל במועצה הבינלאומית למוזיקה של אונסק"ו. על הישגיו בחקר המוסיקה היהודית, הספרדית והישראלית קיבל את הפרס הבינלאומי ע"ש
מוריס טולדנו (2009), את פרס אנגל של עיריית תל אביב (2017) ובשנת 2018 את פרס ישראל בתחום המוסיקולוגיה.
חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת תשפ"ה/2025.
#ראשיתהמוזיקה #מוזיקה #מוסיקולוגיה #תרבות #מדעי_הרוח