הרב יוסף עשור - ר' יוסי בן חלפתא

#הרב_יוסף_עשור​​ #עץ_יוסף

ניתן להכנס לאתר של הרב דרך הקישור https://bit.ly/32NPnr5​​

ר' יוסי הוזכר כאחד מ"רבותינו שבדרום". סתם ר' יוסי הוא ר' יוסי בן חלפתא.
רש"י זבחים דף נח/ב:
"אבל לרבי יוסי סתמא דהוא רבי יוסי בן חלפתא".
ר' יוסי גם הוא כחבירו ר' יהודה למד בנערותו אצל אביו חלפתא. רק בגיל בוגר יותר נהיה לתלמיד של ר' עקיבא. הזכרנו מספר פעמים שמבין "רבותינו שבדרום" ארבעת התלמידים הבולטים ביותר הם ר' מאיר ר' יהודה בר אילעי ר' שמעון בר יוחאי ור' יוסי בר חלפתא. אנו לא מוצאים הרבה מקורות על חייו של ר' יוסי.
בגמרא בשבת ר' יוסי מעיד על עצמו מספר דברים מעדותו ניכר קדושתו וצדקתו של ר' יוסי. יש לציין שמוך הדברים אנו רואים שניצבת בפנינו דמות לא של סיפורי מופתים אלא דמות שהמיוחדות שלה היא בחיים היום יומיים. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח/ב:
"אמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת ....
אמר רבי יוסי יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה....
ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי
ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממושיבי בית המדרש ולא ממעמידי בית המדרש".
עד כאן ישנה התייחסות לחיי השבת התפלה ובית המדרש של ר' יוסי. מוסיף ר' יוסי ומתאר את צניעותו:
"אמר רבי יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי איני והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש אמר להו מימי לא נסתכלתי במילה שלי ברבי מילתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת אבנטו ואמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי".
עוד מתוארת רגישותו של ר' יוסי לבריות.
"ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה ואמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי".
ר' יוסי שמכיר בנפשו את רגישותו היה מתפלל:
"ואמר רבי יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה".
רש"י שבת דף קיח/ב:
"ממחלקי - לעניים צדקה, דאמרינן בבבא בתרא פרק קמא (ח, ב) צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, והמחלקים אותה עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד, ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך, שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום".
עוד תפילה בפיו של ר' יוסי:
"ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממתי בחולי מעיים דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים".
תוס' שם:
"רובם של צדיקים מתים בחולי מעיים - פי' בקונטרס למרק עונותיהם ור"י אומר כי יש במדרש למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת".
שתיקתו - פינוי מקום
אנו רואים שרבי הלכה למעשה במקום שיש מחלוקות בין ארבעת הגדולים האלו מכריעים להלכה כדעת ר' יוסי. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו/ב:
"אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כר' יוסי".
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סז/א:
"אמר לפניו ר"ש ברבי מאחר שרבי מאיר וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כרבי יוסי אמר לו שתוק בני שתוק לא ראית את רבי יוסי אילמלי ראיתו נמוקו עמו דתניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים רבי מאיר חכם וסופר רבי יהודה חכם לכשירצה ....רבי יוסי נמוקו עמו".
לגבי ר' מאיר אומרת הגמרא שלא נפסקה הלכה כמותו משום שלא יכלו חבריו לעמוד על דעתו. לגבי ר' יוסי "נמוקו עימו" הוא ביטוי לכך שהוא אומר סברות שניתנות להבנה. קדושתו של ר' יוסי אינה קדושה שאינה בלבוש אנושי ועממי. הוא מצליח את מעלתו העליונה לתרגם לחיים פשוטים וישרים.
במקומות רבים אנו רואים שר' יוסי הוא מפשר בין דעות קודמיו.
משנה מסכת תרומות פרק י:
"הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי יוֹסֵי, מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים, וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת".
משנה מסכת כלים פרק ח:
"הָיָה אוֹכֵל דְּבֵלָה בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטּוֹל אֶת הַצְּרוֹר, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הָפַךְ, טָמֵא. אִם לֹא הָפַךְ, טָהוֹר..."
כך גם אנו מוצאים בויכוח בין החכמים בנוגע ליחס לרומאים בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג/ב:
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות רבי יוסי שתק נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה ייהרג".
הרב קוק בפירושו על האגדות מבאר ששתיקתו של ר' יוסי לא נבעה מכך שלא היה לו דעה. גם שתיקה היא שתיקה שיש בה נסיון לפשר בין הדעות.
הדיון בין החכמים היה סביב הרומאים. ר' יהודה מגייס את כל חובותיו לתת ערך לכל דבר בעולם. הוא חושף את נקודת הטוב שניתן להוציא מכל דבר. ר' יהודה אינו פסיבי בעשייתו. הוא מנהיג את המציאות וכפי שבארנו הוא גורם שגם המלאך הרע עונה אמן. ר' שמעון סובר שמכיון שהטוב בא על ידי הרשעה אפילו שהוא עושה דברים טובים יש גרעין שלילי במעשים וחזקה שהרע חודר לגוף הפעולה ומטמא אותה.
ר' יוסי מתבונן במציאות ומפנה מקום לכל הכוחות שיש מקום לאומרם. שתיקתו הינה שתיקה לא של אי הבעת עמדה אלא של פינוי מקום. בשתיקתו הוא נותן חוזק לדעות שנשמעו לפניו. שתיקתו היא בחינת שתיקה כהודאה. בשתיקתו גם לדעת ר' שמעון וגם לדעת ר' יהודה הוא מביע את העמדה של אלו ואלו דברי אלוקים חיים. זה השורש של דעתו שבמקומות רבים הוא מפשר בין הדעות.
חכמים שנחלקים כל אחד צריך לומר את דעתו מבלי להתחשב בדעת חבירו. אולם במבט על הקב"ה נותן שם של תורה גם לדעות מנוגדות. ר' יוסי במידה מסוימת עומד מבחוץ ונותן מקום לשתי הדעות.