הדומה ושונה בתפיסת השבת של השל והרב זקס

השוואה בין תפיסת העולם של הרב זקס בנוגע לשבת לתפיסתו של השל.
אין ספק שאחד מנותני ההשראה הראשיים של הרב זקס היה אברהם יהושע השל, ניתן לזהות את עקבות שיטתו של השל ברבים מדבריו של הרב זקס.

אנו מכירים את שיטתו של השל כשבת כארמון שבזמן, כאדריכלות שבזמן זאת בניגוד לעולם החומר- אשר שייך לעולם המרחב:

"המטרה הרוחנית הנעלה ביותר העומדת בפני חיים רוחניים אינה צבירת מידע, אלא עמידה נוכח רגעים מקודשים. החוויה הדתית, למשל, אינה חוויה של דבר הכופה את עצמו על האדם אלא של נוכחות רוחנית. הרושם נותר בנפשו של האדם הוא רגע ההארה הרוחנית, ולא המרחב בו התרחשה הארה זו. הרגע שבו מתרחשת הארה הרוחנית הוא אוצר, המבאינו להתעלות מעל לזמן המחולק והמדוד. החיים הרוחניים מתחילים להתנוון שעה שלא עולה בידינו לחוש את הוד הנצחי שבזמן… אנו יוצאים נגד הכניעה חסרת התנאים של האדם כלפי המרחב וכלפי השעבוד לדברים שקיימים במרחב זה… ניתן לאפין את העבודה היהודית כאמנות הצורות המשמעותיות שבזמן - כאדריכלות שבזמן… היום השביעי הוא ארמון בזמן אותו אנו בונים הוא עשוי נשמה, שמחה ואיפוק. המשמעת באווירת הארמון, מזכירה את הקרבה לנצח" (השל השבת)

השבת יש בה מעין מפגש- עמידה נוכח חיים מקודשים. מי שנושא בתוכו את המפגש הוא האדם. זוהי חוויה שאי אפשר לקחת עליה בעלות, שאי אפשר לקנות אותה, אי אפשר לרכוש אותה. אדם לא יכול לקחת בעלות על חוויה של אדם אחר. מה שמאפיין את השבת על פי השל היא שאי אפשר לקחת עליה בעלות, אלא לחוות אותה. לכן היא ארמון שבזמן, אי אפשר להיות בעלים על הזמן- בסוף הספר הוא כותב ש time is life, אי אפשר להיות בעלים של זמן ועל כן בניגוד לדברים שבמרחב עליהם ניתן לקחת בעלות, אי אפשר לקחת בעלות על השבת. (וראו עוד באחרית דבר בעמודים 131-132)

דבריו של הרב זקס על השבת הם קצת שונים:

השבת היא זמן מיוסד ברית, עיבוד חזון היהדות לחברה שבה שורים כבוד ותקווה שווינים. לא הרחק ממקום מגוריי, בצפון מערב לונדון, נמצא ריג'נטס פארק… מה שמייחד את הפארק והופך אותו לחלק חיוני כל כך בחיי הכרך גלום בהיותו מרחב ציבורי. זהו מקום שאליו יכולים ללכת הכול- עשירים ועניים, זרים ותושבים- בתנאים שווים. הגנים מוקפים בבתים פרטיים, מגורים שאני ורוב האנשים האחרים הבאים לבקר בגנים לעולם לא נוכל להרשות לעצמנו אלא שתחושת האכזבה מתמתנת לנוכח הידיעה שדבר מה מרהיב לאין ערוך מן הבתים, הפארק עצמו, שייך לנו. פארק הוא נכס ציבורי, משהו שקיים מכוח הכלל. וטובין ציבוריים, מעצם הגדרתם הם דברים כאלה, שאני, כיחיד, איני יכול לרכוש, ליצור או להיות הבעלים שלהם. כל שאני יכול לעשות הוא להשתתף בהם, מתוך היותי חלק מאנחנו היוצרים את הזירה המשותפת של האני. לעומת הפארק המצוי במרחב, השבת מצויה בזמן. היא איננה זמן פנוי גרידא, זמן שלי, שאני יכול לעשות בו שימוש כראות עיני היא שונה מחופשה באותה מובן שהפארק שונה מגן פרטי. היא עולם הקיים אך ורק מתוך סגולתו לעמוד לשימושה המשותף של הקהילה. הוגה הדעות המודרני וולצר מנסח זאת כך: "מנוחת השבת היא יותר שוויונית מן החופשה, כי אי אפשר לקנות אותה: היא הדבר היחיד שכסף אינו יכול לקנות. היא מוטלת על כל אדם. תענוג לכל… היא זמן ציבורי. (הרב זקס רדיקלית רדיקלית 126)

ובהמשך הוא כותב:

השבת היא המקום שבו עם חסר מנוח נח והתחדש. בתקופות של דיכוי השבת הזכירה ליהודים שהם חופשיים. עבור סבי וסבתי ועבור הדור שלהם, משמעות השבת היתה מנוחה מאפיסת כוחות פיזית. לבני דורי, משמעותה שחרור ממתח ומעייפות פסיכולוגית… ביום השבת היהודים העניים ביותר היו חופשיים יותר מן המלך האדיר ביותר… מבחינה פוליטית היתה השבת יום שבו הוקל העולם המעיק על היהודים, שתכופות היו מדוכאים בידי העולם החיצוני, ובו הם נשמו אוויר חופשי. מבחינה אנושית היתה השבת, ועודנה, הזמן שבו אנו מפסיקים לעשות למחייתנו ופשוט חיים. (הרב זקס רדיקלית רדיקלית 127)

במשל שנותן הרב זקס, השבת היא כמו פארק ציבורי. מה הופך פארק ציבורי לפארק ציבורי? העובדה שהוא לא נמצא בבעלות של אדם אחד, אך מצד שני הוא מצוי בבעלות של הכלל, הוא מצוי בבעלות של הרבים.

השבת היא הזמן הציבורי ששייכת לכולם, לאדון ולעבד, לעשיר ולעני באותה הצורה. היא ציבורית- היא שייכת לכולם.

מהו שורש ההבדל בין הדברים של הרב זקס, לדברים של השל?

השל חי בלב התקופה בה בני אדם ניסו לקחת בעלות על הכל, על בני אדם אחרים, על אדמתם של אחרים ועוד. השל מספר איך שהגיע לארצות הברית ראה איך אדם שחור כורע למרגלות אדם לבן ומצחצח את רגליו והוא הבין שהבעיה של תפיסת האדם כחפץ, כרכוש, שייכת לשני צדדי האוקיאנוס. האדם חושב שהוא יכול להיות בעלים של הכל, לשלוט על הכל, לקחת אחריות על הכל. בעולם כזה אין כל מקום לאלוהים. השבת היא אנטי תיזה לרעיון זה.

אך הרב זקס חי בעידן אחד. בעידן בו חברות על שולטות על המציאות, בעדין הגלובלי בו הכל נייד וניתן לסגור מפעלים ולפטר עובדים בשניה, בעולם בו יש חוסר יציבות מובנה, מתערערת תפיסת האחריות. בעולם בו יש גלובליזציה לא ברור מי אחראי על מה. מי אחראי על מה שמתרחש ברשת החברתית? מי אחראי על זיהום האוויר? קשה מאוד למצוא כתובת ספציפית.

השבת עומדת כנגד תפיסה זו- כולם אחראים, זה של כולם.

וכך אנו מגלים שתפיסת השבת כמגדל אור מוסרי עומדת אל מול תחלואי הדור הקודם והדור הנוכחי.