אבל אשמים אנחנו | שיעורו השבועי של הרב אברהם אנגל | ישיבת 'עטרת מרדכי' צפת

דף מקורות

בראשית פרק מה פסוק ג - ד (פרשת ויגש)
(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו:
(ד) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה:

אמר רבי יוחנן : אוי לאדם מיום הדין אוי לו לאדם מיום התוכחה. ומה יוסף כשאמר "אני יוסף אחיכם" פרחה נשמתם ולא יכלו לענותו, כשיבוא הקב"ה לדין על אחת כמה וכמה (מדרש ילמדנו)

שם משמואל בראשית פרשת ויגש שנה תרעא
במד"ר (פ' צ"ג) אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. להבין כפל הלשון, גם הקושיא המפורסמת הלא עוד לא הזכיר להם יוסף את המכירה ומהו הלשון שלא היו יכולין אחיו לעמוד בתוכחתו. ונראה דהנה לשון הפסוק אני יוסף אחיכם ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, והיינו כי בראותם מאור פניו אז נבהלו בעצמם מפני הבושה בראותם עתה העיוות אשר עשו, ובכן אף שלא אמר להם מאומה, אעפי"כ כאשר הראה אותם מה שעשו, התביישו בעצמם. וכן הוא לעוה"ב, כשמראין לו לאדם מה הוא ועד כמה גדולה נשמתו ומה שקלקל אותה בעוה"ז, אז הלא יבוש ופניו יחורו. וזהו לשון תוכחה שמראין לו גדלותו שהי' וקלקל.
ובזה מובן היטב לשון המד"ר לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, והבן היטב. ובאמת אם הי' אדם יודע ומכיר ערכו, היינו לא שהוא בשר ודם רק גדולת מעלתו ונשמתו, שוב לא הי' חוטא בנפשו:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' - באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב: ורועה זונות יאבד הון. מיד: ותשב באיתן קשתו

שפת אמת בראשית פרשת ויגש שנה תרנד
ב"ה [תרנ"ד]
בפסוק ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו אחז"ל אוי לנו מיום הדין כו' מיום התוכחה ע"ש במדרש. ונראה הרמז אפילו לאנשים גדולים שמתקנים מעשיהם לטוב מיום הדין הוא רשעים. ומיום התוכחה הוא אפילו לצדיקים כמ"ש אין צדיק בארץ אשר כו' ולא יחטא. כי הקדוש ברוך הוא שם באדם נשמה קדושה וטהורה וכמה כחות וניצוצות הנשמה שמתפזרים בגשמיות והבלי עולם. ולכן אפילו מי שזוכה לתקן מעשיו והקב"ה עושה חסדים ורחמים לסיוע הצדיק לבלתי ידח ממנו נדח וע"י תשובה ומעשים טובים וכל זכותים שיש לאדם מתקנין מעשיו ומתיחדים לשורשם ובבואו לעולם העליון ורואה איך נפרדו ממנו כמה נצוצות שהי' בהם קדושה עליונה ונתהפכו לגשמיות וע"י התקונים מאיר בהם החיות. ואז נבהל מהם. והוא ממש כזה המשל באמירת יוסף אשר מכרתם אותי מצרימה ונבהלו מפניו. הגם כי ראו שהי' הכל משמים ונעשה מזה תקונים והכנה לטוב אך בזה שמכרו אותו מצרימה והוא צדיק וקדוש נבהלו מפניו וככל החזיון הזה יש לאדם בזה שמוכר ומשעבד כחות שלו לסט"א ולכן אפילו כשזוכה לתקנם הוא מלא בושה. ומכש"כ אנו שלא זכינו עוד לתקן מעשינו כראוי...



משיבת נפש בראשית פרק מז פסוק ח (פרשת ויגש)
(ח) כמה ימי שני חייך. רבים מתמיהים והדין עמהם איך שייך לשאול על השנים, ומאי נפקא לו מיניה. וביארתי וכן מצאתי בקונטרס ישן שמנהג מלכים על המאורע[ות] גם לצייר בהיכלי המלך שיהא לזכרון לכל. ואשר ירד אברהם למצרים ולקה פרעה על ידה לכך ציירו צורות אברהם ושרה וצורות פרעה בהיכל המלך. והיה דמות דיוקנו של יעקב דומה לאברהם לכך חשב פרעה שזהו אברהם והאריך ימים עד כאן. וכן יוסף דמותו דומה ליעקב ואחר מותו ציירו ג"כ צורתו בהיכל המלך. וכאשר קם מלך חדש לחדש גזירות קשות על ישראל מחק כל הצורות מן ההיכל בכדי שלא יהא אלקי העבריים נקרא עליהם, ואף אהבת יוסף לא תהיה עליהם. ומאז כשבאו משה ואהרן לומר אלקי ישראל סילק דבריהם לגמרי, אז אמרו אלקי העבריים להפחידו ממכות שלקה בצרעת ע"י שרה. לזו השיב לא ידעתי הש"י פי' אין לי זכרון שמועה וידיעה מאלקי העבריים. גם על זה נאמר אשר לא ידע את יוסף פי' שמחק כל הצורות וצורתו וזכרונו של יוסף מן ההמון. ועיין מה שביארתי פרשת שמות.