רבי נחמן - ליקוטי מוהרן כד - אמצעיתא דעלמא

[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
אָמְרוּ לֵהּ אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא? זַקְפָא לְאֶצְבָּעָתֵהּ, אָמַר לְהוֹ הָכָא. אָמְרוּ לֵהּ, מִי יֵימַר אָמַר, אַיְתוּ אַשְׁלוּ וּמוֹשְׁחוּ.
א. דַּע, שֶׁיֵּשׁ אוֹר
שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין
וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ
אַף עַל פִּי כֵן רְדִיפָה דְּמַחֲשָׁבָה לְמִרְדָּף אַבַּתְרֵהּ
וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה
אָז הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי
כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ
כִּי הוּא לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה
ב. וְדַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי
אֶלָּא עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה
כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְוָה נִשְׁלָם הַקְּדֻשָּׁה
וּמַעֲלָה הַחִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִיפּוֹת
בִּבְחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטרֶת
כִּי הַקְּלִיפּוֹת הֵם בְּחִינַת מוֹתָרוֹת
וְהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת
בִּבְחִינַת: 'בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר'
והם תקפא דדינא
בבחינת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"
ועקר השמחה היא בלב
כמו שכתוב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי"
וְגָלוּת הַשְּׁכִינָה
שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב
שֶׁהוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל
עִקַּר גָּלוּתָהּ
כְּשֶׁעַצְבוּת שֶׁהֵם הַקְּלִיפּוֹת גּוֹבְרִים עָלֶיהָ
בִּבְחִינַת: "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"
וְזֶה הוּא כְּשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת
כְּתִיב: "כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ"
וּבִשְׁבִיל זֶה שֶׁעַל יְדֵי הַקְּטרֶת מַעֲלִין מֵהַקְּלִיפּוֹת חִיּוּתָם
כְּתִיב בָּהֶם:. "קְטרֶת יְשַׂמַּח לֵב"
נִמְצָא כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה
אֲזַי מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה
שֶׁהִיא הַמִּצְוָה
שֶׁהִיא שִׂמְחַת הַלֵּב
מִבֵּין הַקְּלִיפּוֹת
וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה הָעוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת