כשחז"ל מתפלפלים על עבד שאיבד שן – הקומדיה הטראגית של התלמוד

בפרק הזה אני מראה כיצד חז"ל לקחו פסוק פשוט — “וכי יכה איש את עבדו ושחת את עינו או את שנו” — והפכו אותו לדיון סוריאליסטי על רופא שיניים או רופא עיניים שמטפל בעבדו.
במקום להבין את ההקשר – שבו מדובר במכה, בענישה וביחסי אדון-עבד – הם מתעלמים מהכתוב, נאחזים במילה “ושחתה”, ודורשים ממנה דרשות חסרות שחר.
זו טרגדיה קומית: המדינה מתקצבת לימוד של פלפולים מנותקים מהמציאות, בעוד שבימינו בכלל אין עבדים.
צפו ותראו איך הדיון התלמודי חושף מערכת שלמה שמקדשת את האבסורד במקום את ההיגיון.