הרב הראשי, הרב דוד לאו, בהספד קורע לב לעידן שתיווי הי"ד שגופתו הושבה לקבר ישראל בימים האחרונים

הרב הראשי, הרב דוד לאו, בהספד קורע לב בלוייתו של עידן שתיווי הי"ד שנרצח ע"י המחבלים ימ"ש בשמחת תורה וגופתו הושבה לקבר ישראל בימים האחרונים:

"
איזה עידן, איזה זמן מוזר זה, שאמא בוכה על הבן שלה. שאבא ואמא מתרוצצים בעולם, שאח גדול נפרד כך מאחיו, אחות כואבת. איזה עולם, איזה עידן מוזר.
שאנחנו עומדים כאן היום אחרי 23 חודשים, ומביאים בחזרה אל האדמה, אל האדמה של הארץ, אל האדמה של המדינה. מביאים בחזרה את איש הים, שהיה גם איש אוהב הארץ, גם ים וגם ארץ. והנה היום, אחרי 23 חודשים, מביאים אותך עידן למנוחת עולמים, כאן על אדמת הבית.
השבת, התורה מלמדת אותנו על מצוות השבת אבדה. ובמצוות השבת אבדה נאמר "והשבותו לו". מלמדים אותנו חז"ל: השבת גופו. כלומר, גם את הגוף צריך להחזיר. והנה אנחנו מחזירים אותך, אחרי 23 חודשים. ויש עוד אחים ואחיות שאנחנו רוצים להחזיר גם אותם. אנחנו מתפללים ורוצים להחזיר את החיים, מתפללים ורוצים להחזיר את הנרצחים, ורוצים לקיים את מצוות השבת אבדה - להחזיר אתכם הביתה.
אבל באותה השבה, בתורה יש גם תנאי איך אפשר לקיים את המצווה הזאת: "עד דרוש אחיך אותו". כלומר, אחווה. אחים. זה כל כך נגע ללב, אתה שומע אח מדבר על אחיו הצעיר, אחות מדברת על אחיה הגדול. אחים! אחווה! עם אחד אנחנו, גם אם לפעמים שוכחים את זה.
עידן לא הכיר בכלל את אותם השניים שהוא העלה לרכב.
הוא לא הכיר בכלל את אלו שניסה לעזור להם.
מה זה משנה אם הוא הכיר לפני?
הוא ידע - זה אחים ואחיות שלי. כי אנחנו כן אחים ואחיות, כי אנחנו כן עם אחד, גם אם לפעמים שוכחים את זה ביום-יום. ואבא שלך ואמא שלך התרוצצו בעולם כדי להזכיר לכולנו את המשמעות של אחווה.
הזכרת, האח הגדול, דיברת והזכרת שיומיים לפני הוא אמר לך: "יש לי עכשיו משימה, לעשות טוב". הוא כבר עשה אותה גם בשנתיים האחרונות הללו. כי בשנתיים הללו כל כך הרבה מעשים טובים נעשו למען... כל כך הרבה חיבורים נוצרו, וכל כך הרבה טוב כבר הצלחת, עידן, לעשות. ואחותך מבטיחה: אנחנו רק נמשיך.
אז בואו נמשיך ונזכור שאחים אנחנו. אחים ואחיות, משפחה אחת אנחנו. כשהרוצחים הגיעו, זה לא עניין אותם האם הבחורה שהם רודפים היא נולדה בארץ או אולי בחבר העמים, אם הבחור שהם רדפו אחריו ורצחו הוא יליד הארץ. עניין אותם דבר אחד: לפגוע בנו, במדינה שלנו, בבית שלנו, בחיים של כולנו.
אז בואו נזכור, אנשים אחים אנחנו. ואנחנו באים היום לתת כבוד לאח שלנו. ובאים היום לחבק את המשפחה האהובה, האצילית, ולומר לכם: אנחנו כאן. מתפללים ומייחלים, שאומנם אנחנו אותו מצליחים להביא לקבר ישראל, ובאמת במסירות נפשם של לוחמי צבא הגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון, הנה הבאנו אותו. ומייחלים, מצפים ומקווים גם לראות את האחרים, ולראות את החיים חוזרים הביתה איתנו, ולראות אותם חוזרים ושבים לאיתנם.
אבל נזכור את התנאי של "עד דרוש אחיך אותו". בואו נהיה אחים. בואו נהיה כולנו כאחד, ממשיכים את דרכו של עידן, שכאח חיפש לעשות טוב לאחרים. נחפש גם אנחנו, ובכך אנחנו נגרום לו לחיות חיי נצח. גם אם גופו אינו איתנו, אבל נשמתו, רוחו והמטרה שהוא הציב לעצמו, ימשיכו לחיות אל מול עינינו.
כולנו כאחד נאמר: עם ישראל, כשהוא עם ביחד, עם ישראל חי. אוהבים, מחבקים, כואבים וממשיכים הלאה. ובעזרת השם, כולנו כאחד נייחל ונקווה שאכן תכלה שנה וקללותיה, שאכן תחל שנה ושנים עם הטוב שבהן, כשכולנו נזכה לנחמה שלמה, לנחמת ציון וירושלים.
אמן.
"