אורי אור אלוף במילואים מפקד חטיבת שריון 679 בחזית רמת הגולן מלחמת יום הכיפורים 1973

מרואיין: אורי אור אלוף במילואים מפקד חטיבת שריון 679
החיל / היחידה: חטיבה 679 חזית רמת הגולן
ריאיון וצילום: חורין
עריכה: חורין
תאריך: 09.09.2019

אוֹרי אור (נולד ב-22 באפריל 1939), הוא אלוף במילואים בצה"ל בשירותו כיהן בין היתר כמפקד פיקוד המרכז וכמפקד פיקוד הצפון, איש ציבור, בין השנים 1992 עד 1999 כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה וסגן שר הביטחון.
שירותו הצבאי
אור נולד בשנת 1939 בכפר מעש שבשרון, גדל בכפר חיים ולמד במדרשת רופין. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1957 ושובץ בחיל השריון. עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים, ובהמשך השלים קורס קצינים ושימש מפקד מחלקת טנקים. בתקופת המלחמה על המים היה מפקד פלוגת טנקים בגדוד 82, ובמלחמת ששת הימים (1967) פיקד על פלוגת הסיור של חטיבה 7 באוגדה 84 ("אוגדת טל", תחת פיקודו של האלוף ישראל טל), במסגרתה השתתפה הפלוגה בקרב רפיח כולל בכיבוש צומת רפיח ופריצת מעבר הג'יראדי. לאחר הבקעת המערך המצרי, התקדמו כוחות האוגדה מערבה לאורכו של החוף הצפוני של חצי האי סיני, ועד סוף המלחמה הגיעו עד גדת תעלת סואץ. במלחמת ההתשה (1969–1970) היה מג"ד 82, גדוד טנקים שלחם בסיני ובבקעת הירדן. פיקד על קורס קציני שריון.
מלחמת יום הכיפורים ואחריה
באוגוסט 1973 הועלה אור לדרגת אל"ם, וקיבל את הפיקוד על חטיבה 679 הצעירה, חטיבת שריון במילואים, שהייתה מצוידת בטנקי צנטוריון מיושנים. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר, כחודשיים לאחר קבלת הפיקוד על החטיבה, הצליח אור לארגן את חטיבתו במהירות ועלה איתה לרמת הגולן, שם נערכו באותה העת קרבות בלימה קשים בין הכוחות הסדירים המעטים שהיו לצה"ל בקו (חטיבה 7 ושני גדודים של חטיבה 188) לבין 3 דיוויזיות ממוכנות סוריות. על הלחימה הנואשת ברמה צוטט אור באומרו:
לא אשכח כל חיי את אותו הלילה שבו התייצבו אנשי המילואים. אני מקשיב לרשת הקשר של חטיבת הטנקים 188, הנלחמת ברמה, מבין את מצבם הקשה, ולי אין עדיין כוחות מוכנים, ואלה שיוצאים אתי מאוחר בלילה גם הם אינם מוכנים היטב.
— "הארץ", 1 בדצמבר 2004
הטנקים הספורים של חטיבה 679 נתקלו בסורים בצומת נפח, קילומטרים ספורים מגשר בנות יעקב, ונכנסו עמם לקרב עקוב מדם. הסורים נעצרו, והחלו לסגת. הקרבות התחדשו בימים הבאים - החטיבה נלחמה יום-יום, הדפה את הסורים עד חזרה לקו הסגול ואחר-כך השתתפה בכיבוש המובלעת הסורית, תוך ניהול קרבות כבדים מול הסורים ומול חיל המשלוח העיראקי. בתום המלחמה ישבה ב"מובלעת הסורית", כ-40 קילומטר בלבד מדמשק.
לאחר המלחמה החליף אור את אביגדור בן-גל בפיקודו על חטיבה 7 שבה צמח. ב-1976 קיבל את הפיקוד על עוצבת נתיב האש - אוגדת מילואים משוריינת בדרגת תא"ל ואחר כך על עוצבת געש ברמת הגולן.
פיקוד המרכז
ב-1979 מונה לראש מטה (רמ"ט) פיקוד המרכז, ובאוקטובר 1981 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד פיקוד המרכז[1].
סיור של הרמטכ"ל וחבורת מפקדים בדרום לבנון במבצע ליטני מרץ 1978.[א]
בתקופתו התגברו העימותים ביהודה ושומרון בין ערביי האזור לצה"ל והמתנחלים ואור כאלוף הפיקוד נדרש להתמודד עם האירועים. על מדיניותו העיד במשפט של חיילים שהועמדו לדין על פגיעה באוכלוסייה אזרחית: "ההוראות שלי היו ברורות ביותר וניתנו בתדריכים בכתב ובעל פה ... המטרה העיקרית הייתה שלא יהיו נפגעים ערבים ביהודה ושומרון — יש להימנע מהפעלת נשק חם אלא אם יש סכנת חיים". הוא הוסיף להשתדל להשתמש באמצעים פחות אלימים כנגד התפרעויות אך כשיש סכנה לכוחות בהחלט הורה לעשות שימוש באמצעים הנדרשים למנוע את הסכנה. הוא טען שהמדיניות שללה טירטור אנשים הפים מפשע, והטרדה הופעלה רק נגד מסיתים שבהיעדר כח אדם מספק לא היה ניתן לאסוף נגדם ראיות[2]. לעומת זאת, רפיק חלבי טען שאור היה אחראי אישית למדיניות שכללה חיפושים יסודיים בבתים אקראיים שהשאירו את הבתים בבלגן[3]. במאי 1983 פורסם שאור המליץ לאפשר גירוש של מפגינים ערביים מיהודה ושומרון[4]. טלי ליפקין-שחק כתבה על תפקודו בפיקוד המרכז[5]: "אלוף פיקוד המרכז אלוף אורי אור הוכיח, כי פעולתו הנכונה בשטח, בגיזרת הגדה המערבית, הייתה אינטרפרטציה אלגנטית למדיניות ממשלתית, שעידנה לא אחת מצבים קשים." אור גם ספג ביקורת מיהודית קרפ בדו"ח שהוציאה על אכיפת החוק נגד המתנחלים ביהודה ושומרון[6].


בהיותו אלוף פיקוד מרכז הוא העניק חנינה לבנו של הרב גורן שנשפט על נפקדות, וספג על כך ביקורת בעיתונות[7].
אלוף פיקוד צפון
באוקטובר 1983 מונה לפקד על פיקוד הצפון[8], ובמסגרת תפקיד זה פיקד על יציאת צה"ל מלבנון, והתייצבותו ברצועת הביטחון. בריאיון שנערך איתו בעיצומו של הפינוי, אמרו עליו חייליו כי לא היה "אלוף של משרד" ושהה הרבה שעות בשטח. "האבא של החיילים בלבנון, חיוך שלו מעניק כוח לשעת לחימה נוספת". ביחס לוויכוח שליווה את מלחמת לבנון הראשונה, אמר:
על החיילים לזכור כי אנו צבא של מדינה דמוקרטית. יש בין האזרחים ויכוח על הדרך לשמירת ביטחון הצפון, אבל הוויכוח הזה לא פגע, ואסור היה לו לפגוע, בביצוע הפקודות. היו סרבנים, שמספרם בסה"כ היה מועט מאוד, ולעומתם היו הרבה מאוד מתנדבים שבאו לעזור לצה"ל בגבול-לבנון, בזמן חופשתם השנתית, כי הבינו שיש הרבה משימות קשות לביצוע - וגנזו את דעתם הפוליטית.
ביוני 1986 הוחלף אור בפיקוד הצפון בידי יוסי פלד ויצא לחופשת לימודים[9] בהמתנה להחלטה על זהות הרמטכ"ל הבא[10]. ב-1987 פרש אלוף אורי אור מצה"ל, לאחר שלא מונה לרמטכ"ל[11].
מתוך ויקיפדיה


ראיון צילום ועריכה חורין