ואתחנן | ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום

על הפסוק בפרשה - "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם", שואל האור החיים הקדוש: מדוע פותח הפסוק ב"ו" החיבור – "ואתם"? משמעותה, לפי פירושו, היא למקם את הדבקים בה' כנגד אלו שנפלו בבעל פעור; זו השוואה שמבליטה את חשיבות הדבקות בה', ובפרט לאחר הנפילה והניסיון שבאה בעקבותיה.

ברוח דברי הפרשה, במצבו הנפשי של האדם: כבר בגיל צעיר מתחדדת אצל כל תודעת התלות במשפחה, חברה ובעולם, לצד הרצון לעצמאות ולביטוי עצמי. בתוך ההתבגרות, הכרת החולשות וחוסר השלמות שבעולם ובסביבה הקרובה עלולה להוליד תחושות של זלזול ומיאוס, עד גסות הרוח – לאו דווקא במעשים חיצוניים בוטים, אלא כבר במדידת העולם על פי כוחו, עושרו ומעמדה, ולא לפי ערכים. מוסריים.
מהי עבודת בעל פעור אפוא?. בשם המהר"ל: אדם השופט את המציאות באמות מידה חומריות מגלה 'גסות רוח', וזהו שורש למדרון של זלזול, ציניות והתרחקות מן הערכי והנשגב. זה היה עניינה של עבודה זרה פעור, שהפיתוי שבה הוא מבטל את ההכרה. הטובה והחיובית שבעולם, ובהידבקות במיאוס ובהתנגדות.

מול כל זה, מלמד הפסוק את 'ואתם הדברים בה' – זכירת היותו נברא בצלם ודמות אלוקים, כרמוז בדברי "נפש החיים", וכפי שמבאר רבי נחמן מברסלב – בעניין הנקודה הטובה. טוב שנקבע באדם, וביכולתו לפעול, לברוא, לתקן וליצור טוב בעולם. דביקות כזו, גם כשהיא בדרגה נגישה ופשוטה, מחברת את האדם לחיים של משמעות, ליצירה של תוכן חיובי, בנויה על עשייה ותכלית ולא על שלילה וניתוק מן הזולת. אלו הדבקים בה' הם שזוכים להיקרא "חיים כולכם היום" – חיים אמיתיים, מלאי ייעוד, עמלים בדרך של תיקון והשתכללות.