הנערה הבודדה ופריטי המציאות

הסיפור של Lonely Girl 15 מהווה דוגמה מצוינת לאפקט המציאות של רולאן בארת', שבו פריטים חסרי משמעות, כמו פרטי ריהוט או אובייקטים פשוטים, יוצרים תחושת אמיתיות בעולם הדמוי. בפרויקט זה, החדר של ברי היה מעוצב בצורה מושלמת – כל פרט, מהכרית על המיטה ועד הספרים על המדף, היה ממוקם בקפידה, אך חסרו בו "פריטי מציאות" חסרי ערך. תחושת הפיקטיביות התעוררה כי כל פרט בחדר שירת את העלילה בצורה ישירה.

בארת' טוען שפריטים כאלה – כמו הברומטר על הקיר או אפילו חריקה קלה מהרצפה – אמנם לא מקדמים את העלילה, אך הם מכניסים תחושת אמינות ומזוהים עם המציאות. פריטים חסרי משמעות, לדוגמה, כמו רשימת קניות על המקרר או בלגן קל, מעידים על עולם מורכב יותר שמתרחש מעבר לצרכים של הסיפור. Lonely Girl 15 הייתה חסרה את אותם פריטים שמחזיקים את התחושה של מציאות אמיתית.

הסרטון עוסק במושג ובדוגמאות קולנועיות אחרות, כמו "היא" (2013) של ספייק ג'ונס ופרזיטים (2019) של בונג ג'ון-הו, אמלי (ז'אנה, 2001) והחשוד המיידי (סינגר, 1995) בהם עיצוב הסט שיחק תפקיד מרכזי ביצירת תחושת מציאות.