מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א נפגש עם שורד השבי סשה טרופנוב ובירך 'שהחיינו' בעודו פורץ בבכי מרטיט

קירות הבית הקדוש ברחוב רזיאל ברמת גן, כבר ראו אלפי מעמדות שונים שהתקיימו במעונו של מרן רבינו שליט"א. כאשר בדרך כלל, האורחים הנכנסים לקודש פנימה הם הנושאים עמם את צרותיהם ובעיותיהם, ואלו הם שפורצים בבכי בראותם את חיוכו הנצחי ודמותו המאירה של רבינו, המביט ומקשיב, מברך ומייעץ, פוסק ומשיב.

גם בתחילתה של המלחמה, לאחר עסקת השבויים הראשונה, בה יצאו מן השבי הגברת ילנה-לאה טרופנוב יחד עם אמה, וכן הגברת ספיר כהן כלתו של אלכסנדר-סשה טרופנוב. הגיעו השלושה מיד לאחר צאתם מן השבי לרבינו, כאשר במשך שעה ארוכה התייפח עמם רבינו בבכי, וחיזקם ועודדם, ובירכם.

אולם הפעם באופן נדיר וחריג, חזו כותלי הבית ב'ונהפוך הוא', בתוך החדר פנימה המתינו וחיכו בני משפחת טרופנוב-כהן בעודם נרגשים, עליזים ושמחים. עד עתה הורגלו להיכנס לקודש פנימה מתוך כאב שאין לו סוף, להתברך, להתחזק ולהתעודד, בעוד יקירם ואהובם אלכסנדר-סשה היה שבוי בידי חיות טרף אכזריים ונוראיים. אולם הפעם, הם בתוך לשכת הגזית, כאשר אלכסנדר-סשה עצמו זוכה לראשונה להגיע ולפגוש את המקום ממנו בני משפחתו התעודדו, המקום ממנו שאבו את כוחות ותעצומות הנפש לעבור את כל התקופה הקשה, המקום בו נמצא ליבן ואוהבן של ישראל.

בחדר נמצאים מלבד בני המשפחה, גם הרב דוד דרוק, יו"ר ארגון כיסופים, יחד עם איש התקשורת ישראל כהן, המלווים יחדיו משפחות רבות של חטופים המתחזקים יחד בשמירת תורה ומצוות ומסורת ישראל, לזכות יקיריהם הנמצאים בשבי החמאס. כמו כן הצטרפו למעמד הנשגב מספר נכדים ותלמידים, כדי להשלים מניין לברכת 'הגומל'.

רבינו שב משיעורו השבועי ברמת אלחנן, כאשר בידו 'טלית' חדשה שקנה ושמר במיוחד עבור הערב הגדול הזה. הערב בו הוא פוגש לראשונה את 'אלכסנדר סשה בן ילנה לאה', השם שהיה שגור בפיו בעת התפילה והלימוד, כבר תקופה ארוכה.

וכאן מתרחש המהפך, בעוד בני משפחתו של אלכסנדר-סשה טרופנוב ומשפחת כלתו ספיר כהן שמחים ומרוגשים, היה זה רבינו שנכנס לחדר, כשדמותו התמירה על סף בכי. במקום החיוך הקבוע, צצו דמעות ההתרגשות בעיניו הקדושות.

רבינו שנמצא בשמחה ובהתרגשות שלא תתואר במילים, חפץ לברך ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, אך מספק קנה 'טלית' חדשה אותה שמר זמן רב בדיוק לרגעים אלו, בכדי לברך עליה כדין הקונה בגד חדש, ולכוין לפטור בכך את השמחה בראיית אלכסנדר-סשה.

רבינו מניח את הטלית על כתפיו הקדושות, והחל להוציא מפיו את תיבות הברכה: "ברוך אתה ה'...", אך הדמעות חונקות את גרונו, "אלוקינו... מלך העולם" - - - אך כאן כבר לא יכול היה לעצור בעדו, ומרן רבינו, פוסק הדור שרגיל לראות בכי של אחרים, שרגיל להטות אוזנו לדמעותיהן של ישראל, פרץ בכבודו ובעצמו בבכי מרטיט לבבות, עד שפשוט לא הצליח להמשיך להוציא את התיבות מפיו. "שהחיינו... וקיימנו... והגיענו לזמן הזה"!

לאחר שסיים רבינו להתעטף בטלית החדשה, ופניו דומות למלאך, פנה בהתרגשות אל הנוכחים וביקשם בדמעות לשיר את פרק התהילים 'שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון, היינו כחולמים'... כאשר כולם מצטרפים לשירה המרגשת, העולה ובוקעת רקיעים, ומגיעה עד כסא הכבוד, בתפילה ותחנונים שנזכה לימים ש'אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו רינה'...

בסיום השירה, ביקש רבינו להוציא מהארון את תמונתו של אלכסנדר-סשה. אותה תמונה שמשפחתו ביקשה לפני תקופה להשאיר בבית הקדוש, כדי שתעמוד מול עיניו הקדושות, לזיכרון ולתפילה לפני בורא העולם. אולם באורח פלא, הארון הנעול סירב להיפתח, גם נסיונות מרובים בכל מיני אופנים שונים עלו בתוהו. אמו הגברת טרופנוב אומרת 'כנראה משמים רוצים שהרב ימשיך להתפלל עליו'...

לאחר שדיבר עמם רבינו שעה ארוכה על מעלת שמירת השבת, ועל הנס הגדול שאירע עמו שמשום כך צריך הוא להודות לאלוקים, אמר לו רבינו: 'בשבת כשהבעל בא מבית הכנסת, הדבר הראשון שהוא שר זה אשת חיל מי ימצא', וכאן החל רבינו לנגן את הניגון הידוע, כשהנוכחים מצטרפים אליו לשירה מרגשת של 'אשת חיל', בעוד אלכסנדר-סשה מבקש לראות את המזמור בתוך הסידור.

לאחר מכן הסידור נפתח ב'ברכת הגומל' אותה ביקש אלכסנדר-סשה לברך דווקא במעונו של רבינו, במקום משם בקעו ועלו התפילות עד לכסא הכבוד, לישועת הפרט והכלל. רגעים לפני הברכה, ביקש אלכסנדר-סשה לשמוע מרבינו מה פשרה של ברכה זו.

כעת פנה רבינו וביקש להעניק במתנה לאלכסנדר-סשה ולכל בני המשפחה את הספר 'אחת שאלתי', בו מופיעים שאלות ותשובות רבות מפסקיו במגוון נושאים שונים ומרתקים.
בעודו יושב דקות ארוכות עם נכדו הרב חיים מלין, ומכין הקדשות אישיות על כל ספר וספר, כאשר אלכנסדר-סשה קיבל ספר עם הקדשה אישית, בו כתב לו רבינו: 'בס"ד, לאוד מוצל מאש בדרך פלא לאחר חמש מאות יום בידי חיות אדם, אלכסנדר סשה היקר. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו'. לאחר שקיבל את הספר מרבינו וקרא את ההקדשה, הודה בהתרגשות 'תודה לך, כבוד הרב'.

לאחר מכן העניק רבינו ספר לכלתו הגברת ספיר כהן, כאשר בהקדשה כתב: 'לבת ישראל הנפלאה, אשת חיל מי ימצא, שהייתה בידי חיות אדם וניצלה בדרך נס. מי ימלל גבורות השם, ישמיע כל תהילתו, ספיר כהן שתחי', יתן לך השם יתברך שתקימי דורות ישרים מבורכים'.

כמו כן נתן ספר לגברת ילנה-לאה טרופנוב, כאשר בהקדשה כתב רבינו: 'לאם הבנים שמחה הללו-יה, ילנה לאה שתחי', אשרייך שזכית לראות את בנך יוצא מגוב האריות חי וקיים. ותזכי לראותו מקים משפחה לשם ולתפארת ודורות ודורי דורות לעולם ועד'.
לאחר מכן העניק רבינו גם לספר להוריה של ספיר כהן, כאשר אליהו כהן מתבטא ואומר 'החברותות שלי בקריות, יקנאו בי שקיבלתי ספר מהרב עם הקדשה'...

סיומו של האירוע המרגש היה, כאשר הפמליה יצאה מביתו של רבינו שקם בכבודו ובעצמו ביחד עם הרבנית שתחי' ללוות את אלכסנדר-סשה ומשפחתו עד פתח הבית. אך רבינו לא הסתפק בזאת, ובהגיעו לחצר הבית, המשיך ללוותם עד השער החיצוני המוביל למדרכת-הרחוב עצמו, ורק שם נופף להם לשלום... ובכך השפיע עליהם רבינו רוח טהרה וקדושה.