לוד - בין יאוש לתקווה עונה 2 פרק 1

הרומאים קראו ללוד "עיר האלוהים", אבל מאז עברו כמה אלפי שנים ונראה שאלוהים כבר לא גר כאן יותר. העיר הזאת, בלב ליבה של ישראל, 12 דקות נסיעה ממרכז תל אביב, 5 דקות מהדיוטי, היא מקום של נחשלות ייאוש ופחד. לוד, עיר שחיים בה יחד נוצרים מוסלמים ויהודים (75000 סה"כ), היא בבואה של חידלון ממשלתי ועירוני כאחד. בחמש עשרה השנים האחרונות התחלפו בה שמונה ראשי עיר, העירייה פשטה את הרגל והממשלה נאלצה למנות וועדה ממונה לנהל את חיי התושבים.
בחודש פברואר 2011 הופיעה בשמי לוד תקווה חדשה בדמותו של מאיר ניצן; ראש העיר האגדי של ראשון לציון הסמוכה שנעתר לפניית וועד התושבים המקומי והסכים לשמש כראש הוועדה הממונה. האם יש לאיש הלא צעיר הזה (79) את הכוחות להציל את לוד מעצמה? האם הדיבורים שלו על עיר של שלום בין יהודים וערבים יכולים להתממש?

עונה 2 (5 פרקים)
לאחר שנתיים וחצי בהם כיהן מאיר ניצן בתפקיד יו"ר הוועדה הממונה, ניתן היה להרגיש את ניצני השינוי; מפלס האלימות ירד, הגרעון נמחק, ניצן רכש את אמונם של האזרחים הערבים בעיר, מאות סטודנטים עברו להתגורר בלוד. אלא שאז הוא נאלץ לעזוב, מועד הבחירות לרשויות המקומיות התקרב. מערכת הבחירות שיצאה לדרך באפריל נתנה מיד את אותותיה ובלוד כמו בלוד, הכל פרץ החוצה בצורה שאיש לא ייחל לה. עיקר המאבק על רשות העיר ניטש בין שני מועמדים יורם מרציאנו, פוליטיקאי וותיק ומיומן ויאיר רביבו, מי שהיה מנכ"ל העירייה תחת ניצן. כניסתו של עו"ד יאיר רביבו לבניין העירייה לוותה בתקיעת שופרות ושמחה לא קטנה בקרב היהודים בלוד וחשש לא קטן בקרב המגזר הערבי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהביטוי לשינוי הדמוגרפי שעבר על העיר בעשרת שנות הוועדה הממונה בא לידי ביטוי באופן ממשי. בשנים הללו עזבו רבים מבני המעמד הבינוני, החילוני את העיר. האליטה החדשה שנוצרה באה מקרב בני הגרעין התורני, מאות משפחות דתיות לאומיות, אשר הגיעו ללוד ותפסו עמדות מפתח בעירייה.