מהמקורות באפריקה אל העתיד הדיגיטלי במוזיאון חיפה לאמנות / HAIFATIMES.CO.IL בחסות ב.מ טק בע"מ

במעבר חד בין קומותיו, מוזיאון חיפה לאמנות מזמין את הקהל למסע תרבותי חוצה יבשות וזמנים. שלוש תערוכות חדשות, שנפתחו זו לצד זו, מציעות חוויה רב-שכבתית ועשירה: האחת מעוררת לחיים אוסף אפריקאי רדום בן עשרות שנים, השנייה צוללת אל ההשפעות המוחשיות של העידן הדיגיטלי, והשלישית נוגעת בעצבים החשופים של הנוף המקומי. יחד, הן יוצרות דיאלוג מרתק בין העבר הרחוק, ההווה המורכב והעתיד שכבר כאן.

קול אפריקה: האוסף האפריקאי נחשף מחדש

לאחר 30 שנות שתיקה במחסנים, קם לתחייה אוצר תרבותי נדיר. התערוכה "קול אפריקה" אינה רק תצוגה של חפצים, אלא שחרור של נרטיב שלם. כ-300 פריטים, שנאספו במקור עבור המוזיאון האתנולוגי של חיפה, חוזרים אל אור הזרקורים ומספרים סיפור על יבשת שבה הרוח והחומר כרוכים זה בזה לבלי הפרד.

המסע שהמבקר עובר בין הגלריות חושף תפיסת עולם הוליסטית. אנו פוגשים פריטים שנועדו לקשט את הגוף ובכך לסמן מעמד, לצד מסכות טקסיות ששימשו לתקשור עם אבות קדמונים, וצלמיות כוח שהאמינו כי בכוחן להשפיע על המציאות. כפי שמציינת האוצרת, דורית שפיר, המשותף לכולם הוא האנימיזם – האמונה כי כל עצם חדור בכוח חיים. זוהי תזכורת לכך שבעבור תרבויות אלו, האמנות לא נועדה להיות אובייקט דומם על קיר, אלא כלי פעיל, בעל אנרגיה, המסוגל לשנות, לרפא ולספר סיפור בהיעדר שפה כתובה.

התערוכה מצליחה להדהד את הרעיון הזה גם בחוויית המבקר. בגלריה "תן לי כוח", הקהל מוזמן לא רק להתבונן, אלא ליצור צלמית כוח אישית. ברגע אקטואלי זה, ההזמנה להטעין אובייקט במשמעות אישית ולהפוך אותו לקמע מגן, הופכת את התצוגה האתנוגרפית לרלוונטית ונוגעת באופן מפתיע.
________________________________________

מתוך ההיסטוריה המוחשית והטקסית של התרבויות האפריקאיות, המוזיאון מפנה את המבט פנימה, אל סביבת העבודה המוכרת ביותר לבני דורנו, ומגלה שגם היא הפכה למרחב טעון, פיזי ורוחני בדרכו שלו.

שולחן עבודה: תערוכה פיזית על עידן דיגיטלי

מה קורה כאשר ה-Desktop הווירטואלי פוגש את שולחן העבודה הפיזי? התערוכה "שולחן עבודה", באוצרותו של יובל סער, מציעה 33 תשובות שונות ומקוריות לשאלה זו. היא בוחנת את טשטוש הגבולות המוחלט בין חיינו הדיגיטליים לממשות החומרית, עד לנקודה שבה אנו אומרים "אני על שקט" ומתכוונים למכשיר שבכיסנו.

היצירות בתערוכה ממחישות כיצד מושגים וירטואליים מקבלים גוף ובשר. מיצב "חוות השרתים" של רועי כהן חושף את הממשות הפיזית, הרועשת והקרה, שעומדת מאחורי "הענן" הערטילאי. פרויקט "AI Relationships" ממציא מילים לרגשות חדשים שנולדים במפגש שלנו עם בינה מלאכותית, כמו חיבה לטעויות שלה או אשמה על הזנחת בני זוג אנושיים. העבודות הללו אינן ביקורת חיצונית על הטכנולוגיה, אלא מבט שצומח מתוכה, ומשקף רגע פואטי שבו דווקא החיבור בין המגע האנושי לקוד הדיגיטלי יוצר משמעות חדשה.
________________________________________
בעוד "שולחן עבודה" עוסקת במרחב הגלובלי החדש, קומת האוסף של המוזיאון מחזירה אותנו אל הקרקע המקומית, אל האדמה המשותפת והשסועה שעליה אנו חיים.

פני השטח: אמנות הארץ מאוסף המוזיאון

תצוגת הקבע החדשה, "פני השטח", היא התבוננות נוקבת ומרהיבה בנושא הרווח ביותר באמנות הישראלית – הנוף. האוצר, ד"ר קובי בן-מאיר, טווה קשר עדין בין "פָּנִים" ל"שטח", בין תלמי אדמה חרושה לקמטי פנים, ומציע לראות את האדמה כראי לנפש האדם והחברה.

התערוכה, השואבת מאוסף המוזיאון העשיר, מציבה זו לצד זו יצירות מופת משלהי המאה ה-19 ועד ימינו. היא נטועה באתוס החיפאי של חיים משותפים, ומציעה את האפשרות לראות את הקרקע כבסיס לדיאלוג יצירתי. אך בד בבד, היא אינה מהססת להציף את השאלה הטעונה ביותר, כפי שניסח זאת בן-מאיר: "למי שייך הנוף הזה?". שאלה זו מהדהדת בין עבודותיהם של ראובן רובין ונחום גוטמן לבין יצירות עכשוויות של פריד אבו-שקרה ומיכל הימן, והופכת את הצפייה בנוף לחוויה פוליטית, היסטורית ואישית עמוקה.

סיום דבר:

שלוש התערוכות במוזיאון חיפה לאמנות אינן אוסף מקרי של יצירות, אלא פרקים במסע אנושי רחב. הן מוליכות את המבקר מהאמונה האוניברסלית בכוחם של חפצים, דרך ההתמודדות המורכבת עם זהות וטריטוריה, ועד לבחינת עולמנו הרגשי החדש בעידן הדיגיטלי. יחד, הן מציעות הזדמנות נדירה להתבונן במקורותינו, להבין את הווייתנו ולתהות על עתידנו, והכל תחת קורת גג אחת. זהו רגע משמעותי של התחדשות עבור המוזיאון,
הממצב את עצמו כמרחב חיוני לשיח תרבותי נוקב ורלוונטי.