חידת אֶרֶץ - תערוכה זוגית בגלריית עין הוד: דן חמיצר וגבריאל פרל

חידת אֶרֶץ, תערוכה זוגית – דן חמיצר וגבריאל פרל
הגלריה המרכזית בעין הוד
פתיחת התערוכה: 4 בספטמבר 2021
אוצר ומעצב התערוכה: יוסי וקסמן
צילום העבודות: עפר מעוז
הקמת התערוכה: סמי כמאל, נאהד ביראני

אומרים ישנה ארץ

מילים: שאול טשרניחובסקי

, לחן ושירה: שלמה ארצי

***

אל מול עבודותיהם של דן חמיצר וגבריאל פרל, לא יכולה שלא לעלות השאלה: האם האחד הוא פסימי והאחר – אופטימי? שניהם מתעסקים, באופן כזה או אחר, בסיפור הארץ. אצל שניהם אנחנו מוצאים את הסמלים הכֹה ישראליים – מגן דויד, דגל, כלים חקלאיים מקומיים, נוף ישראלי, צמחייה ארץ-ישראלית, שרידים של שלטים מקומיים, מפת הארץ וכיו״ב. אצל חמיצר הכול קשוח, קורס לעתים ושובב לעתים, לכאורה פסימי, אפילו מקונן על הארץ, הארץ כסמל או כחלום ציוני שלכאורה הולך ונעלם. ואצל פרל הכול צבעוני, ראשוני, ארכאי כמעט, שמח וּבכּחנלי למראה, זורח וחוגג ומלא חיוניות ואהבה לארץ ולדימויים שלה.

אבל האם כך הם פני הדברים, באמת? האם הקינה של חמיצר אינה אלא סוג של געגוע שבבסיסו הוא אופטימי, עורג, מבקש להשיב את אשר אבד? והאם השמחה של פרל, הדרך שבה הוא בונה את הדימויים, באלפי משיכות מכחול חריפות צבע, פּוּאַנטֶליסטיות, ג׳קסון-פּוֹלוֹקיות, עד שלעתים הם כמעט מתפוררים, אינה אלא משל להתפרקות, לחידלון?

לדעתי, שניהם אופטימיים ללא תקנה, אבל גם פסימיים כמובן, אם כי לא בטוח שהם יודו בכך בפה מלא. שניהם מבקשים לספר את חלום הארץ, את החידה הלא פתורה הזאת של הארץ, שבכל מצב נתון היא גם נבנית וגם מתפוררת, גם מתקיימת וגם כאילו איננה, בטח שמתעתעת. הניגוד הזה, הכמעט תהומי, בין השפה החמיצרית השכלתנית והשפה הפרלית האקספרסיבית, משלים לנו תמונה שאולי יכולה להסביר, או לפחות לנחם; במייצבים ובאסמבּלז׳ים של חמיצר שנראים כמו חידות אישיות מאוד, לא פתורות, ובציורים של פרל שהם כמו שטיחי צבע אינסופיים, אבל גם הם עוטים סוד. אולי הקינה והשמחה של השניים מכסה, בעצם, על שברון לב או על רצון להיאחז במשהו שלא קיים כבר יותר?

יוסי וקסמן, אוצר ומעצב התערוכה.