האם הנשמה שלך בכלא? | תורת הנפש של הרב קוק | אהרן דרמון

*הנשר בלול התרנגולות – שחרור הנשמה ממאסר*

האם אתם מרגישים לפעמים כמו *נשר גדול שגדל בכלוב של תרנגולות**?. דימוי יפה זה מייצג את **הנשמה* – בת האלוהים – שמוגבלת ומסוגרת במסגרת צרה. הנשמה שלנו היא "חלק אלוהים ממעל", יש לה "כנפי רוח" והיא שואפת לאינסוף. רגש טבעי של הנשמה בא לידי ביטוי כ**טוב, חיות ורצון להטיב**.

בשיעור זה נדון בדרכים שבהן אנו *אוסרים בכבלים את הרגש העצמי הטבעי של הנשמה* ואת התעופה השכלית של הרעיון. הנשמה שלנו, בדומה לאותו נשר, נמצאת בסביבה שלא מעודדת רוח, והיתרון הענק שלה (כנפיים) נתפס כחיסרון. אנחנו קולעים אותה בתוך מסגרת של מחשבות מצומצמות, ב"בית כלא של רגשות של עליבות".

*מהם הכבלים האוסרים את הנשמה?* הכבלים נובעים מטרדות היום יום, לחץ, עומס, תאוות והסח דעת. לעיתים, הגבלת המחשבה נובעת מחשש, המכונה על ידי הרב **"יראת שקר"**. זוהי יראה המגבילה את הדמיון, חשיבה על דברים גבוהים, ואת המחשבה החופשית (לדוגמה, בנושאי מדע או פילוסופיה). כשעוסרים את המחשבה בשם התורה, הופכים אנשים ל"מטומטמים בשם התורה".

אולם, **"אי אפשר לענות את בת אלוהים"**. הנשמה שלנו, שנמצאת במצוקה ומרגישה קלועה או חטופה, תפרוץ לבסוף.

*איך נותנים לנשמה דרור?* הרב נותן עצה מהותית: *אי אפשר כלל בלא תפילה וצעקה* להוציא את אור הנשמה אל הפועל הגמור.

1. *תפילה:* התפילה היא כוונה, שבה אנו מכוונים את הרצון שלנו ל"רצות את מה שנכון לרצות". זוהי הדרך להתחבר לאמונה, לראות את עצמנו כ"אמונים" בידי השם שהוא "האומן" שלנו.
2. *צעקה:* זוהי זעקה שאינה יכולה לבוא לידי ביטוי במילים, המבטאת את השאיפה האינסופית של הנשמה ואת ה"שחרור" של המועקה הפנימית.

(השיעור מבוסס על ספר "עמוד קמח", פסקה קא, ומציע דרכים לצאת ממצב של **"נשר שנסגר בלול של תרנגולים"**).