אור בן יהודה על דרכה האישית והקרבית עד למג״ד קרקל ב-7 באוקטובר ומאז | אפרכסת

סגן-אלוף אור בן יהודה לא ידעה שהיא כזאת. כשהתגייסה רצתה רק להיות לוחמת, לצעוד בדרכם של הוריה והוריהם, לשרת במסירות כמיטב יכולתה ולהשתחרר. להפתעתה, הצבא הפיק ממנה סגולות חבויות, שיכלל אותן ומיצה ממנה פיקוד חלוצי על גדוד חיל-רגלים. להלכה, יחידה בולמת חדירות ומסכלת הברחות בחיל הגנת הגבולות. בתוהו-ובוהו של המציאות גם כוח תוקף, מסתער ומנצח.

סיפור לחימת גדוד קרקל, שלושה חודשים לאחר שקיבלה את הפיקוד עליו, בגיזרה שמדרום למאמץ העיקרי של פלישת חמאס ב-7 באוקטובר, היה בו ביום הארוך והארור ההוא לאירוע חשוב במורשת הקרב של צה״ל, שראשיו נכשלו ומיבנהו קרס אך שחייליו בדרג השדה, מטוראי עד אל״מ, הטילו את עצמם לתוך הפירצה. בן יהודה זיהתה את מרכז הכובד של האיומים והמשימות, אירגנה, הובילה, רצה אל האש והצילה עם לוחמותיה ולוחמיה את המצב בנקודת שבר: נקודת אור באפלה גדולה. לצד קצינים-לוחמים נוספים היתה למופת ואף למותג.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משרטטת בן יהודה את הרקע האישי, המשפחתי והמקצועי שהכין אותה לאתגר העילאי ההוא, שהתמשך לחודשי לחימה בחזית עזה. היא עניינית וצנועה - להבדיל ממצטנעת - מתוך הכרת ערכה והבנת מקומה בתמונה הכללית. רצינית, מרשימה, אוהבת את הצבא, עם כל פגמיו, ויחס זה מוקרן אליה בחזרה מסביבתה.

כעת, כשגילה כפול מזה שביום גיוסה והיא על סף צירוף לשורות הקצונה הבכירה, היא אומרת שאילו ידעה אז מה שהיא יודעת כחלוף 18 שנה, לאחר כל מה שספגה וחוותה, היתה מכוונת אף גבוה יותר, למשל ליחידה כסיירת מטכ״ל; אבל בה בעת ברור לה שבזכות המאמצים וההישגים של חברותיה ושלה נפתחו בפני הדור הבא של המתגייסות תחומים חדשים ומאתגרים.

היעד הבא: מח״ט. מפקדת חטיבה, אבל בפי החיילים ״המח״ט״ ולא ״המח״טית״, כפי שבגדוד היתה המג״ד. גם החטיבה לא תהיה תחנה אחרונה, הוכחה לכך שלמטכ״ל אפשר להגיע גם מקרקל.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי