זאת חנוכת המזבח: איך האור של חנוכה בונה אדם מחדש | רבי דוד פינטו

סיכום השיעור – “זאת חנוכת המזבח” (יום ראשון של חנוכה)
1) פתיחה – יום ראשון של חנוכה ומזמור “חנוכת הבית”
הרב פותח בברכה לחג ומעלה נקודה מעניינת: ביום הזה אומרים את המזמור “מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”. הוא שואל: מה הקשר בין מזמור על חנוכת הבית לבין נס חנוכה?

2) מהי “חנוכה” – לא רק בניין חדש, אלא טיהור וחידוש
הרב מסביר: החשמונאים לא בנו מחדש את בית המקדש מאפס, אלא טיהרו אותו מכל הפריצות והטומאה: סילקו עבודה זרה, ניקו, סידרו והחזירו קדושה. למרות שזה נראה כמו “שיפוץ” ולא “בניין חדש”, התורה והקדושה מתייחסות לזה כאל חנוכה ממש – כי כשמכניסים קדושה מחדש, זה נקרא “חנוכת הבית”.

3) חנוכת המשכן וחלישות הדעת של אהרון
הרב מזכיר את חנוכת המשכן, שבה הנשיאים הביאו קרבנות, ושואל: למה אהרון לא השתתף באותה צורה?
מובא שאהרון הכהן חווה חלישות הדעת – לא מתוך קנאה, אלא מתוך אהבת ה׳ עצומה והבנה שכל אזכור בתורה הוא יקר. הוא רצה שגם שמו יהיה חלק מהחנוכה הכתובה בתורה.

4) “אם הייתי יודע – הייתי עושה יותר”
כאן הרב מרחיב יסוד גדול בעבודת ה׳:
מי שאוהב מצווה באמת, גם אחרי שעשה – מרגיש רצון פנימי לעשות יותר: “אם הייתי יודע כמה זה חשוב, הייתי עושה יותר”.
הרב מביא דוגמאות:
על ראובן: אילו ידע שהתורה תכתוב עליו שהציל את יוסף, היה מתאמץ עוד יותר.
כך גם בחיים: אדם נותן צדקה או עושה טובה, ואחר כך מגלה את גודל העניין ומרגיש צער: “הלוואי שהייתי נותן יותר”.

5) סיפור האישה – אהבת מצווה בפועל
מסופר על אישה שבעלה חזר מהכולל עם כאבי שיניים ולא סיפר. היא הכינה לו אוכל קשה, וכשראתה שאינו אוכל, התברר לה שהוא סובל. תגובתה הייתה:
“למה לא אמרת? אם הייתי יודעת – הייתי עושה לך יותר טוב!”
מיד קמה והכינה לו מרק טוב וקנתה דברים מתאימים. הרב משבח אותה: זו דוגמה של אדם שמעריך מצווה ומעשה טוב — ושמיים מתחשבים בזה מאוד.

6) למה המזמור מתאים לחשמונאים
הרב חוזר לרעיון המרכזי: בית המקדש היה מוזנח שנים רבות, מלא טומאה, גזרות קשות, חילול ופחד. החשמונאים יצאו במסירות נפש, ניצחו, וכשנכנסו למקדש הדבר הראשון שעשו היה:
להדליק את המנורה ולהחזיר אור וקדושה.
האור של המנורה החזיר קדושה “לכל פינה” ולכן זה נחשב כאילו “בנו” מחדש את הבית דרך האורות. לכן מזמור “חנוכת הבית” מתאים מאוד לחשמונאים: “דיליתני… ולא שמחת אויבי לי”.

7) הלכה וחינוך – גם עני מדליק, והילדים מצטרפים
הרב מביא הלכה בשם מרן (עובדיה יוסף): גם אדם עני שאין לו כסף יכול לפחות להדליק נר אחד בכל יום.
ועוד: אפשר לחנך את הילדים להשתתף בהדלקה, אך עיקר המצווה הוא הדלקת הנר הראשון של אותו יום, ומשם אפשר לשתף את הבנים לחינוך.
חנוכה מלמדת על חינוך הדרגתי: כמו שמוסיפים בכל יום עוד נר — כך מוסיפים בחינוך ובקדושה.

8) משל רוחני: הגוף הוא הבית, וחנוכה היא “חנוכת הבית” הפנימית
הרב נותן עומק:
האדם עצמו נקרא “בית”. הגוף הוא בית לנשמה. לכן “חנוכת הבית” איננה רק במקדש — אלא גם חינוך עצמי יומיומי: להאיר את הגוף, לתקן מידות, להוסיף תורה ומצוות.
“זאת חנוכת המזבח” – גם הגוף נקרא “מזבח”, ועלינו לחנך אותו כל יום מחדש.

9) יעקב ועשו – פגיעת שרו של עשו ותומכי התורה
מובא מדרש על יעקב ועשו: שרו של עשו רצה לפגוע ביעקב כדי למנוע ממנו תורה, ולבסוף פגע בירך יעקב — והרב מקשר זאת לעניין תומכי דרבנן (יששכר וזבולון).
מכאן הוא מדבר על הקושי בפרנסה והמאמץ של מוסדות תורה והמחזיקים בהם.

10) למה “הפצע” לא “נרפא” לגמרי – לטובה
הרב שואל: אם יעקב נרפא, למה עדיין יש “פצע” בעולם של מחזיקי תורה? והוא עונה:
לפעמים הקב״ה משאיר מצב של קושי לטובה — כדי להרבות שכר, כדי שבני ישראל יתאמצו יותר בתורה ובתמיכה בתורה, וכדי שהאדם יעלה מדרגה.

11) סיום – כוח אורות חנוכה
הרב מסיים בברכה: חנוכה היא חג קדוש, ואורות חנוכה הם אור הגנוז שמרפא – גם רפואה של גוף וגם רפואה של בלבול ויצר הרע. המסקנה: לא להיכנס לפחד ופאניקה, אלא להתחזק באמונה, להוסיף בקודש, ולהתקדם “מחיל אל חיל”.